<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף בריה דרבה בר בר חנה</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ונראה כיון דמהניא שחיטה דטמאים לטומאת אוכלים בעודה מפרכסת כדאיתא בהעור והרוטב [שם קכ"א ע"ב]. וצריך שלא ישהה ולא ידרוס בה (בשחיטת) [בבדיקת] הסכין, כדאמר ההוא סבא לרבי אלעזר דבעי שהה בה מהו ואמר ליה הכי אמר רבי יוחנן צריך הכשר שחיטה כבהמה הטהורה. וכדמפרש רב שמואל בר יצחק לענין בדיקת [סכין], משום הכי אסורה בהנאה דחשיבא שחיטה דידהו שחיטה.
מיהו סיפא קשיא לי דקתני בהמה חיה ועוף הטהורים מותרים בהנאה, השתא טמאה אסורה דחשיבא שחיטה דידהו קצת, טהורה לא כל שכן. ונראה דכל מי ששחיטתו קצת חשיבא ונשחט בעזרה בחד דרגא מסקינן ליה לאיסור. דקסבר האי תנא חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא הילכך מותר בהנאה, מיהו שחיטתו אסורה מן התורה בפנים. וקנסו איסור אכילה על הטהורים. ועל הטמאים שהם אסורים ועומדים, קנסו איסור הנאה. ורישא רבי יהודה היא דאמר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא, כדאיתא בהילכתא קמייתא פרק כל שעה [פסחים כ"ב ע"א]. וסיפא דרישא דפליגי רבי מאיר (ורבי יהודה) [ור' שמעון] בשחיטה שאינה ראויה, מכלל דתרוייהו סבירא להו חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא. וסיפא דהא מציעתא השוחט לרפואה וכלבים אסור בהנאה אפילו לרבי שמעון, דמודה רבי שמעון דשחיטה ראויה היא. והכי נמי גרסינן בפרק מרובה [ב"ק ע' ע"א] דמודה בשוחט לרפואה ולכלבים דחייב לשלם תשלומי ארבעה וחמשה הואיל וראויה היא ואין בו חיוב [מיתה ב"ד] כמו בשבת ויום הכיפורים, הכא נמי לא שנא. וסיפא דסיפא הנוחר והמעקר ושחיטת נכרי דמותר בהנאה אפילו לרבי מאיר. כדאיתא נמי לענין אותו ואת בנו [חולין פ"א ע"ב] ולענין כיסוי הדם [שם פ"ה ע"א]. ולענין תשלומי ארבעה וחמשה נמי פליגי בשוחט חולין בעזרה [ב"ק ע' ע"א], דלרבי מאיר חייב דמחייב על שחיטה שאינה ראויה, ורבי שמעון פוטר, דפוטר שחיטה שאינה ראויה בכל מקום דאינה שחיטה. מיהו חולין גופייהו אסורים מן התורה בהנאה, אע"ג דשחיטה שאינה ראויה מידי דהוי אקדשים בחוץ.
